קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

פסק דין

לפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 29/8/2011, בין רכב בבעלות התובעת, לבין אוטובוס בבעלות הנתבעת.

המדובר בתובענה המתנהלת בסדר דין מהיר, ומשכך על פסק הדין הניתן להיות מנומק "באופן תמציתי". כך מורה אותנו תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, (וראו גם פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 4735/03 צברי נ' מדינת ישראל (27.11.03)).

נהג התובעת העיד, כי נסע עם אשתו והתינוק בצומת בר אילן, הכביש היה פקוק, הילד מאחור בכה והוא החליט לעצור בצד על מנת לטפל בתינוק, כאשר במקביל אליו עמד אוטובוס. נהג התובעת יצא מן הרכב ופתח את דלת הרכב הפונה אל הכביש, על מנת לטפל בתינוק. לדבריו, האוטובוס שעמד במקביל לו החליט לעקוף אוטובוס אחר שעמד לפניו ומשכך, חתך שמאלה, החלק האחורי של האוטובוס פנה ימינה ופגע לו בדלת תוך שהוא גורר את הדלת. נהג התובעת הוסיף, כי היה מודע לאוטובוס העומד במקביל לו ולכן לא פתח את הדלת עד הסוף, כדי לא לקחת סיכון שלא תהיה בעיה שהאוטובוס יגע בדלת. לשאלה מדוע לא טיפל בתינוק מן הצד השני, השיב כי התינוק היה במושב סמוך לדלת הפונה לכביש, אולם אישר כי הספסל סמוך לתינוק היה ריק.

אשתו של נהג התובעת, שישבה לידו, העידה גם היא, כי עמדו בפקק לפני תחנת אוטובוס. במקום, עמדו הרבה אוטובוסים, הילד מאחור צרח ובכה וראו שבכל מקרה הם עומדים, אז בעלה יצא לראות מה עם הילד, הסתובבה וראו, כי האוטובוס גורר אותם קדימה.

נהג האוטובוס העיד, כי נסע באוטובוס בסמוך לתחנה על מנת לאסוף נוסעים, והבחין ברכב התובעת עומד כשחלקו על המדרכה ודלתות הרכב סגורות. כאשר התקדם, דלת אחורית שמאלית של הרכב הפרטי נתקעה בדלת אחורית של האוטובוס. נהג האוטובוס הדגיש, כי כאשר הגיע הרכב עמד והדלתות לא היו פתוחות. נהג האוטובוס הכחיש, כי סטה שמאלה ועקף אוטובוס אחר.

בתמונות שצולמו על ידי נהג האוטובוס אחרי הארוע נראה רכב התובעת עומד כששני גלגליו על המדרכה, והאוטובוס בנטיה שמאלה. נהג האוטובוס הסביר, כי לאחר הארוע, סטה שמאלה כדי לשחרר את רכב התובעת.

דיון והכרעה

המדובר בתביעה אזרחית ולפיכך נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו ברמת הוכחה של 51%, משכך על התובע להוכיח את אופן התרחשות התאונה ואחריות הנהג השני לה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

במקרה דנן, גרסת נהג התובעת, כי האוטובוס פנה פניה חדה שמאלה, היא גירסה כבושה שלא נמסרה לתובעת בעת הדיווח הראשוני על התאונה. אמנם הגרסה מתועדת לאחר מכן, על אותו טופס בכתב יד, אך מדובר בתיעוד שלא נושא תאריך ולא ברור באיזה נסיבות ועל ידי מי נעשה.

יתירה מזו, הוראות תקנות התעבורה, לעניין פתיחת דלת של רכב חד משמעיות. תקנה תקנה 80 (א) לתקנות התעבורה, קובעת: "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך."

גם כאשר מדובר בדלת פתוחה, בבחינת "נתון בכביש", מוטלת אחריות על הנהג שמחליט להותיר את הדלת פתוחה ויוצר בכך מפגע מתמשך ומכשול בפני עוברי הדרך, בפרט כך כאשר מדובר במקום בו הצפיפות גבוהה, כפי שחזר והעיד נהג התובעת. פתיחת דלת לכיוון הכביש והשארתה פתוחה שלא לצורך יוצרת סיכון ממשי. הכלל הוא שאין לפתוח דלת הפונה לכיוון הכביש כלל אלא אם הנהג מבקש לרדת מהרכב או לעלות עליו, כך גם מורות תקנות התעבורה.

תקנה 80 לתקנות התעבורה מחייבת, איפוא, באחריות את פותח הדלת. מדובר באחריות קפידה. התקנה אינה מבחינה בין פתיחת דלת פתאומית או פתיחת דלת הנמשכת לאורך זמן. המבחן על פי התקנה הנ"ל הוא שפתיחת הדלת לא תפריע לתנועה בכביש ושהפתיחה תהא לאחר הבטחת שלומם של עוברי דרך, מכאן שהאחריות לנקיטת אמצעי זהירות מתאימים חלה בראש ובראשונה על פותח הדלת.

יצויין, כי מעדות נהג התובעת עצמו עולה, כי כאשר האוטובוס חלף על פני הרכב דלתות הרכב היו סגורות. נהג התובעת העיד, כי יצא מרכבו כאשר האוטובוס עמד במקביל לו ופתח את הדלת האחורית עד כדי מינימום על מנת שלא לפגוע באוטובוס, משמע חלקו הקדמי של האוטובוס כבר חלף על פני רכב התובעת. העולה מן המקובץ, כי נהג התובעת לקח סיכון מודע, כאשר בחר לפתוח את הדלת האחורית של הרכב שלא על מנת לצאת ולהכנס אל הרכב, אלא על מנת לטפל בילד והותיר את הדלת פתוחה פרק זמן לא מבוטל, כל זאת כאשר במקביל אליו עומד אוטובוס שחלקו הקדמי כבר עבר את רכבו ואינו יכול, וספק אם צריך, לצפות או להבחין בפתיחת דלת של הרכב שעומד בסמוך לחלקו האחורי. עוד עולה מעדות נהג התובעת שלא רק שפתח את הדלת והיה שקוע בטיפול בבנו התינוק מצד הכביש, באופן שמסכן את התנועה ואותו עצמו, אלא שלא היה קשוב למה שקורה בכביש ולא הבחין באוטובוס הנוסע והמבקש לבצע סטיה מנתיבו – כך לפי גרסתו שלו – וזאת עד הפגיעה ממש, שאם לא כן, יכל לסגור את הדלת מבעוד מועד והתאונה הייתה נמנעת.

לטעמי, נהג התובעת יצר סיכון בלתי סביר בכביש וזאת בלא כל צורך, שכן יכל לטפל בבנו התינוק מן הצד השני של הרכב, מצד המדרכה, על אף חוסר הנוחות הלכאורית הכרוכה בכך.

בנסיבות אלה, אני בדעה שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה וככל שיש אשם תורם לנהג האוטובוס לתאונה, הרי שמדובר באשם שאינו מקים אחריות. האחריות לתאונה והגורם לה הינם ללא ספק ההתנהגות והסיכון הבלתי סביר שיצר נהג התובעת לעצמו ולעוברי הדרך.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תשא בהוצאות שכ"ט עו"ד הנתבעת בסכום כולל של 1,250 ₪.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ד, 19 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: